זילברשלג ואח' נ' בנק משכן - בנק הפועלים בע"מ

החלטה

פתח דבר וטענות הצדדים

בפניי בקשת המבקשים למתן צו זמני כנגד המשיב ולפיו יעוכבו הליכי מימוש משכנתא בתיק הוצל"פ שפתח המשיב כנגדם, בקשר לבית מגוריהם, אשר הזכויות בו מושכנו לטובת המשיב.

ביום 27.06.11 הגיש המשיב את הבקשה למימוש משכנתא כנגד המבקשים, ובעקבותיה הגישו אלו ביום 29.08.11 בקשה בטענת "פרעתי", כאשר במסגרת הדיון בבקשה זו הפנה כב' רשם ההוצל"פ את המבקשים להגשת בקשה בבית המשפט (ראה נספחים ג'-ה' לבקשה).

הטענה המרכזית אשר בפי המבקשים, הן בבקשה בטענת "פרעתי" והן בבקשה שבפניי, הינה כי המשיב התחייב כלפיהם להמיר הלוואת גישור (שהמשיב מכנה אותה הלוואת "בלון" ואכנה אותה למען הנוחות בלבד – הלוואת הגישור) שהעניק להם, בסך של 699,000 ₪, בשלהי שנת 2006, בהלוואת משכנתא רגילה שפירעונה בתשלומים חודשיים.

לטענת המבקשים, התחייבות זו קיבלה ביטוי כתוב במסמכי הלוואת הגישור כאמור, הן במסמך הקרוי "גילוי נאות" והן ממסמך הקרוי "לוח סילוקין" (ראה נספחים א'1 ו-א'2 לבקשה).

לטענת המבקשים, בחלוף המועד שנקצב לפירעון הלוואה הגישור כאמור, ארבע שנים, התעלם המשיב מהתחייבותו הנטענת והגיש את הבקשה למימוש המשכנתא על בית מגוריהם.

המבקשים נסמכים בבקשתם על משפט המופיע בנספחים א'1 ו-א'2 לבקשתם, הקובע: "המרת הלוואת הגישור במשכנתא בסוף התקופה", שזהו הנוסח בנספח א'1. משפט דומה מופיע בנספח א'2: "המרת ההלוואה במשכנתא בסוף התקופה". בסעיף 21 לבקשה מצויין כי התחייבות זו ניתנה "בעת מתן הלוואת הגישור" (נוסח דומה צויין בסעיף 21 לתצהיר שצורף לבקשה).

מאידך, מכחיש המשיב לחלוטין את ההתחייבות הנטענת להמרת הלוואת הגישור בהלוואת משכנתא. המשיב צרף לתגובתו את המסמך הקרוי "גילוי נאות", נספח 13 לתגובה, ובו אין זכר למשפט שצוטט לעיל. המשיב לא איתר את העתקו של נספח א'2 לבקשה אצלו, לטענתו במשך חלוף הזמן (ראה עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 25).

עוד טוען המשיב, כי המשפט שצוטט בדבר התחייבותו "הוסף" על ידי המבקשים במועד לא ידוע, כאשר פקידת הבנק חתמה על המסמך א'1 כהעתק המתאים למקור, ביום 27.07.11, ללא שהבחינה בכך שהמשפט הנ"ל הוסף על ידי המבקשים, שהטעו אותה לחשוב כי לא נעשה שינוי במסמכים.

בנוסף, טוען המשיב כי קמה לו הזכות לממש את המשכנתא בשל ארבע הפרות יסודיות של הסכמי ההלוואה:

קיים סכום בפיגור, מעבר להלוואת הגישור, בסך של כ-26,900 ₪.

הוטל עיקול על בית המגורים וכן הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים על ידי נושה של המבקש 1.

המבקשים הפרו התחייבותם לרשום את בית המגורים בלשכת רישום המקרקעין לא יאוחר מיום 30.05.07.

וההפרה היסודית המהותית ביותר לשיטת המשיב: המבקשים לא שילמו את סכום הלוואת הגישור, בסך של 699,000 ₪, שהיה עליהם לשלמה בהתאם להסכם ההלוואה עוד ביום 15.11.10. לפיכך, טוען המשיב כי כל ההלוואות הועמדו לפרעון מיידי ויתרתן עולה על כ – 1.5 מליון ש"ח.

דיון והכרעה

על מנת לבחון האם יש מקום ליתן צו מניעה זמני כמבוקש על ידי המבקשים, יש לבחון בהתאם לפסיקה הנוהגת בעניין זה שני עניינים מרכזיים: האחד, קיומה של עילת תביעה. השני, מאזן הנוחות (ראה תקנות 362(א) ו – "ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות).

כמו כן, יש לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 521).

לפיכך, אבחן עניינים אלו בהתאם לראיות והטיעונים שהובאו בפניי.

סיכויי התובענה